מילון טוויטר העברי, (הלא כל כך מצונזר), למתחילים

יש כל כך הרבה ביטויים והתבטאויות בטוויטר העברי שבטוח שכחתי חלק מהם אבל אלה העיקריים.

לאנפל – ללחוץ על הכפתור בשם UNFOLLOW ולהפסיק לעקוב אחר אדם מסויים. מהמילה unfollow – מגיעה בהטיות שונות: אינפלתי= עשיתי unfollow. אונפלתי= עשו לי unfollow מאנפלים, מאונפלים, אינפלו אותי וכיו"ב

לרטווט – ללחוץ על הסימן RETWEET ולצייץ מחדש, ציוץ של מישהו אחר, (לא ניתן לרטווט ציוצים של עצמך). מהמילה retweet – מגיעה בהטיות שונות: ריטווטתי= עשיתי retweet. רוטווטתי=עשו לי retweet  ציווי= רטווטו, (יגיע בד"כ בתוספת וזה…)

לפברט – ללחוץ על הסימן FAVORITE, בצורת כוכב, (גירסת ה-LIKE של טוויטר). מהמילה favorite מגיעה בהטיות שונות: פיברטתי= עשיתי favorite. פוברטתי=עשו לי favorite  ציווי: פברטו..

למנשן – לצייץ כששמו של מישהו אחר מופיע בציוץ, תמיד עם הסימן @ לפני השם. מהמילה mention – מגיעה בהטיות שונות: מינשנתי=עשיתי mention. מונשנתי=עשו לי mention, מינשנו, ממונשנים וכיו"ב

עוקב – FOLLOWER זה שעוקב אחריך

נעקב – זה שאת/ה עוקב/ת אחריו

דיאם –  DIRECT MESSAGE או  DMהודעה פרטית, ניתן לשלוח רק למי שעוקב אחרינו. נא לא להתפלא אם שלחתם למישהו הודעה והוא לא חזר אליכם, תבדקו שאתם בכלל עוקבים אחריו, כי אחרת הוא לא יכול לענות לכם. שימו לב שאלא אם אתם עובדים על DECK, (הסבר בהמשך),  טוויטר לא יודיע לכם שיש לכם הודעות. בידקו במייל או מדי פעם בתיבה.

אוואטאר – AVATAR. לא זה לא הסרט, סך הכל התמונה של הפרופיל שלכם. שימו לב לשמות של אנשים ולא לתמונה כי יש כאלה שמאד אוהבים להחליף הרבה וזה מבלבל. דרך האוואטר תוכלו לדעת מי פייק, מי ממש ממש אוהב חתולים,(דרך אגב, עוד מושג טוויטרי, משום מה יש רבים שאוהבים לקרוא להם חצולים), מי מאד רוצה למשוך תשומת לב של המין המועדף עליו ומי שם בשביל העבודה.

פיד – FEED. בעיקרון פיד הוא זרם הציוצים של האנשים שאנחנו עוקבים אחריהם אבל זה התפתח למשהו מחוץ לזמן ואנשים מתייחסים לכל האנשים שהם עוקבים אחריהם כאל "הפיד שלהם". תוכלו לראות אנשים שמברכים ב-בוקר טוב פיד יקר והתבטאויות כמו "בפיד שלי אין אנשים כאלה" וכיו"ב.

פידלילה – פיד לילה. מפאת מחסור בתווים, תראו שיש הרבה מילים שהפכו למילה אחת, זו אחת הדוגמאות. פידלילה מתחיל מאוחר בלילה ומדברים בו על דברים שפחות ראוי לדבר עליהם במהלך היום. לא מדובר רק בענייני זימה אלא גם בסיפורים אישיים וחושפניים שלעיתים נמחקים לאחר שהם נכתבים ומי שלא נכח מפספס.

פידבוקר – פיד בוקר. זה הפיד שבו מקטרים על ההתעוררות, כמה נעים להישאר בפוך וכמה שבוקר יום ראשון היה אנטישמי וכיו"ב.

פידהורים – פיד הורים. מכירים כבר פידבוקר? אז כזה, אבל הרבה יותר מוקדם ובו כל ההורים מקטרים על הבוקר עם הילדים.

ליסט – LIST. הרשימות שדיברתי עליהן בפוסטים הקודמים, כאן הרבה יבנו רשימות לפי נושאים משעשעים וזאת מחמאה להיות מצורף לכמה שיותר רשימות, (אלא אם הן לא רשימות שחורות כמובן).

מימ – MEME הוא מושג עתיק יומין שמדבר על פיתוח של רעיון במעבר מאדם לאדם, אתם יכולים להציץ בוויקיפדיה כדי ללמוד יותר. http://en.wikipedia.org/wiki/Meme

אבל בטוויטר זה בד"כ נושא הזוי ולא רלוונטי שכל הפיד עוסק בו במשך הרבה זמן וכנראה מתוך שעמום רב. עד כמה הזוי? אחד המימים הלוהטים לא מזמן, שהחזיק אפילו כמה ימים עסק ב-בפל לימון…

טוויטדק – TWEETDEC היתה פלטפורמה להורדה, מעין מסוף יותר ברור מדף הטוויטר הקיים. היא יותר נוחה לשימוש ואתם גם יכולים לבחור לשמוע בכל פעם שיש לכם הודעה או שמישהו ממנשן אתכם. לאחרונה טוויטר קנו את הדק ואפשר להתחבר אליו ישירות דרך הדפדפן שלכם.

פייק – FAKE. כפי שכבר נכתב בפוסט הקודם, זהות בדויה, אנונימית, חלופית, ללא פרטים אישיים. יש כאלה שנלחצים מלשוחח עם פייק מחשש שזה מישהו שעובד עליהם אבל בעיני זה רק הפסד כי אנשים אנונימיים פחות מצנזרים ומספקים חומר קריאה נפלא.

בוט – מלשון רובוט. לא כל כך ברור לי לאיזה צורך יש את הרובוטים האלה ומי ממציא אותם. תזהו אותם בדרך כלל על פי הסיומת BOT בשם שלהם, לא יהיו להם כמעט עוקבים והם יקפצו לכם לפיד בגלל מילה כלשהי. לדוגמא יש את הבוט שמתקן בכל פעם שמישהו אומר משו וזועק "לא אומרים משו! אומרים משהו!"  – אתם יכולים לחסום אותם, חלק מהם פשוט משעשעים.

פולאו פריידיי – FOLLOW FRIDAY #FF. המנהג של הההמלצה שגם הוזכר בפוסטים הקודמים והוליד את המושג לאפאפ –בא בהטיות של איפאפתי, איפאפו אותי, מאפאפים וכיו"ב. צריך לקחת בחשבון שלפעמים זה עניין רגיש, יש כאלה שנעלבים מאפאפ המוני בו ממונשנים כמה אנשים ולכן חלק מהאנשים ממליצים על כל נעקב לחוד.

מח כוורת – גם הוזכר כבר בפוסט הקודם, צורת הפנייה לכל אנשי הפיד ביחד. לאחרונה "נולד" בוט מח כוורת והוא דווקא אחד הבוטים היעילים ליצירת קשר עם אנשים – תוכלו לדעת מי מבקש סיוע כלשהו דרך הציוצים שלו ואם תוכלו לעזור אולי תרוויחו גם עוקבים חדשים @InigoBot

טוויטאפ – TWEETUP – מפגש אמיתי, פנים אל פנים, של צייצנים

לול /לוליק – (LOL (LAUGHING OUT LOUD. אם תכתבו חחחח… כדי לציין שאתם צוחקים, יש סיכוי רב שיבעטו אתכם בחזרה לפייסבוק או שיתחילו לקרוא לכם סחים ושאר מילות גנאי. היצמדו ל-לול!

פייסוש – מכירים היוש/ביוש/בת מצווש? אז כזה, אבל פייסבוק.

טמקא – הוא לא ממש מושג חשוב אלא אם אתה חיית תקשורת או שאתה עוקב אחרי אנשי תקשורת שמדברים עליו כל הזמן אבל שברתי על זה  את הראש עד שהכנסתי לגוגל ומסתבר שזה סך הכל YNET בעברית.

סחים – לא, זה לא מה שהיינו רגילים אליו, לא קשור לכימיקלים בשום צורה כלשהי. שאלתי המון אנשים על המושג הזה, כל אחד אומר משהו אחר אבל המסקנה הסופית היא שאף אחד לא יגיד על עצמו שהוא סחי, כי זה סוג של עלבון אז כנראה שהם ההפך מאנשים מאד מא-גניבים.

היפסטרים – כביכול ההפך מסחים, צעירים, מא-גניבים, נורא הפוך-על-הפוך וזה… הרושם שלי הוא שמדובר בעיקר באנשים שמאד עסוקים במה שחושבים עליהם. בכל מקרה מצורף לינק למאמר על שני העולמות הללו.http://www.haaretz.co.il/misc/1.1212929

המשפטים החדשים: אחת לכמה זמן מישהו ממציא משפט כל כך גאוני שכולם רוצים להשתמש בו אבל להעתיק גאונות בטוויטר זה פסול ובזוי. אי לכך ובהתאם לזאת נולדו כמה משפטי מפתח שאנשים משחקים איתם, משפרים, משתמשים בהם כהשראה ותראו אותם רצים הרבה בפיד, אלה כמה דוגמאות:

_______זה הלרוץ ולספר החדש

מכירים ש_______? אז כזה

אנשים ש__________

לקסם הבא אזדקק ל________

_______ היה אנטישמי

______אינני מעוניינת לשכב איתכם

האשטאג – # סימון הסולמית # – באנגלית משתמשים בו כדי להבליט מילות חיפוש, בעברית משתמשים בו בעיקר כדי להצחיק. לדוגמא: התספורת החדשה של תשובה דווקא לא רעה #רקאומרת

הביטויים הנפוצים כסיומת עם האשטאג מצויינים כאן למטה, מאחר ואני כאן כדי להאיר את עיניכם, יחסית, לא צינזרתי, מתנצלת מראש אם מישהו נפגע. מה שכן, אשמח לעדכן אתכם שבטוויטר לא מדברים על סקס אלא על מין #טרוסטורי.

#ערה

#ללאמין

#כוללמין

#זדיינו

#תמותו

#רונית_רווקה_ת"א

#ודפ

#אלב

#גבר אמיתי

#רק_אומר

#חבר_שואל

#טרוסטורי

י' סופית – כבר דיברנו על כך שטוויטר לא מותאם לשפה העברית ולכן כשתסיימו משפט בסימן שאלה, סימן קריאה, סוגריים ודומיהם – הם יופיעו לכם בתחילת המשפט. ?למה – !ככה

וכך הומצאה לה ה-י' הסופית ששמים בסוף כל משפט והיא מחזירה לכם את הסימנים למקומם הטבעי.

ולסיכום, כמה המלצות על אנשים שכדאי לעקוב אחריהם. הם אולי לא יקדמו לכם את העסקים אבל חלקם המציאו את הטרנדים והשפה ושווה לבלות בפיד שלהם כדי לראות איך זה קורה בפועל.

@tsooff

@Kobaiko

@pil_pilon

@DudiRosenthal

@urikatzzz

 מקווה שהסידרה הזו סייעה לכם קצת יותר להבין את טוויטר, תהנו ובהצלחה!

נ.ב. אם תראו שמישהו מצייץ רקבת ישראל, זאת לא שגיאת כתיב #רקאומרת.

מה זה הטוויטר הזה?! והפעם בעברית

טוויטר לא עובד בשתי שפות ביחד. אם תנסו לכתוב ציוץ שמשלב אנגלית ועברית, יצא לכם בלגן אחד גדול והמשפט יהיה מאד לא ברור. כך גם עם מספרים שיקפצו לכם לתחילת משפט למרות שרציתם אותם בסוף או באמצע.

כמו כן, אם תשימו האשטאג בצמוד למילה בעברית, לא יקרה לה כלום, היא לא תהפוך לכחולה ולא תכנס לרשימות החיפוש.

אי לכך ובהתאם לזאת, המוח הישראלי המציא שפה משלו, טוויטרית עיברית מדוברת, עם חוקים משלה והמון המון הומור.

בחודש הראשון שלי בטוויטר, לא הבנתי חצי ממה שנאמר ולקח לי זמן ללמוד את השפה.

אל דאגה, מילון בפוסט הבא  כדי לחסוך לכם את מה שעברתי.

 אבל בואו נחזור רגע לעסקים.

אחד הדברים שהכי מעצבנים בטוויטר העברי הוא כשחברות או עסקים עוקבים אחריך כי אתה ישר מרגיש שמנסים למכור לך משהו והגאווה הישראלית היא שאנחנו באמת משתמשים בה כרשת חברתית, כאן זה לא פייסבוק!

אז גם אם יש לכם חנות/עסק עם לוגו ושם מגניב, שימו בצד בינתיים או שתפתחו שני יוזרים.

הדרך היחידה בה יתיחסו אליכם ברצינות, היא אם תבואו כאדם נטו.

אתם יכולים להשחיל בתאור הפרופיל שלכם כמה מילים על המקצוע/עסק ולינק לאתר שלכם אבל הכי חשוב שתדברו על האישיות שלכם, ועל תחומי העניין שלכם.

עניין המעקב כאן הוא שונה, מבחינת הגישה, לא כדאי ישר לעקוב אחרי מאות אנשים אלא כדאי לחכות לראות לאן נושבת הרוח. יש כאן הרבה אגו והתנשאות על אנשים שאין להם הרבה עוקבים אז אם הפער גדול מדי בין עוקבים לנעקבים, יש מצב שלא ירצו לעקוב אחריכם.

שוב, להאזין, לחפש אנשים שיש להם הרבה עוקבים ולראות מי הנעקבים שלהם, מי עוקב אחריהם, על מה הם מדברים, האם הנושאים הללו מעניינים אותנו בכלל.

 בטוויטר העולמי וגם הישראלי, יש מנהג שנקרא FOLLOW FRIDAY, סוג של טקס שבכל יום שישי, אנשים ממליצים על אנשים אחרים, שכדאי לעקוב אחריהם.

אם תכניסו בתיבת החיפוש FF# תקבלו רשימה של כל ההמלצות בכל יום שישי ותוכלו להתחיל לעקוב אחרי אנשים.

לגיטימי גם, אם יצרתם קשר עם מישהו והם נראים לכם נחמדים, לבקש שימליצו עליכם או להתייעץ איתם לגבי מה לעשות ואיך לעשות.

וכמובן שאם תמליצו אתם על אנשים שאתם עוקבים אחריהם, רוב הסיכויים שהם יעקבו אחריכם בחזרה, רק לא לשכוח להוסיף בציוץ FF# או כדי למקד לישראל FFIL#

 בכלל כדאי לדעת שבטוויטר העברי מאד אוהבים לעזור, יש גאווה עצומה על תחושת הקהילתיות והשוני מרשתות חברתיות אחרות ועוזרים, למצוא עבודה, למצוא כל מיני דברים, להפיץ מאמרים, עסקים חדשים – איך עוזרים? מרטווטים, מלשון RETWEET.

כאן המושג הזה שבאנגלית נועד להחמיא לאנשים, יש לו בעברית ערך נוסף. בכל פעם שמישהו עושה לך RETWEET, כל העוקבים שלו רואים את זה ואם כל העוקבים שלך עושים לך RETWEET, זה יוצא הרבה.

כדי לבקש סיוע פונים במושג "מח כוורת"  ואז כולם יודעים שהם צריכים להתגייס לעזרה.

לא כדאי להשתמש בזה יותר מדי כי זה יכול לעצבן אבל אם אתם עושים השקה חגיגית לחנות החדשה שלכם או שיש לכם הופעת בכורה במועדון וכולם כבר מכירים אתכם כאדם ולא כעסק – תוכלו לומר משהו בסגנון

 "מח כוורת, מחר יש לי הופעה בלבונטין שבע, אני ממש מתרגשת, מתה לראות אתכם, רטווטו וזה…"

ורוב הסיכויים שאם יצרתם רושם טוב ונהנים מחברתכם ברשת, הם גם יבואו להופעה או לפתיחה ויביאו חברים שלהם שלא בטוויטר ויש לכם לקוחות חדשים ועליכם רק לספק חוויה בלתי נשכחת על מנת שהם יחזרו שוב.

 חשוב לומר שיש ריכוז גדול מאד של אנשים שנונים עם ציוצים מבריקים וזה יכול קצת לאיים ולשתק בהתחלה אבל לא כדאי לתת לזה להרוס לכם.

קסם אישי, נימוס ונחמדות יש להם ערך גדול בחיי היום יום שלכם, אין שום סיבה שזה לא יעבוד גם שם – רק אל תנסו להיות מישהו שאתם לא, תהיו טבעיים ככל האפשר.

 דבר נוסף ומאד חשוב, הוא לזכור שכולם רואים אתכם וכשאני אומרת כולם, אני מדברת על כך שהציוצים שלכם מופיעים במנועי חיפוש וכל לקוח פוטנציאלי יכול לראות את ההתבטאויות שלכם ואם אתם מרגישים שיש לכם צורך להתבטא גם בצורה אחרת יש לכם שתי אופציות:

 האחת היא לנעול את היוזר – מה הכוונה? כשאתם מגדירים את האבטחה בפרופיל שלכם אתם מסמנים את הקוביה שבה רק מי שאישרתם לו לעקוב אחריכם יכול לראות את הציוצים שלכם.

אתם תראו שיש אנשים שיש להם ציור קטן של מנעול וזה אומר שאם אתם רוצים לעקוב אחריהם, תצטרכו לשלוח להם בקשה, אולי הם יאשרו ואולי לא.

מצד אחד אתם יכולים להתבטא כך בחופשיות מבלי חשש שתמצאו ציוצים מביכים שלכם בכל מקום, כולל בעיתונות המודפסת, (ותאמינו לי שזאת לא ההרגשה הכי נעימה בעולם גם אם נחמד לרגע להיות סלב), אבל מצד שני זה מייצר אנטגוניזם והתנשאות ומרחיק עוקבים ומצד שלישי מקטין את הסיכויים שימצאו אתכם כמה שיותר אנשים ואנחנו הרי כאן כדי לקבל כמה שיותר חשיפה.

 במקרה הזה האופציה הכי טובה היא לפתוח יוזר נוסף – פייק/FAKE עם תמונה ושם שונים שלא קשורים אליכם ושם תוכלו להיות מי שאתם רוצים.

 אני למשל, לא יכולה להרשות לעצמי שלקוחות שלי ימצאו התבטאויות שלי ברשת לגבי ז__ת הבוקר של דודי רוזנטל, (למרות שבטוויטר זה הנושא הכי לגיטימי לשיחה ואף אחד לא מזועזע מזה), ולכן יש לי שני יוזרים, זה שבשמי וFAKE אחד שהוא בעצם סוג של אלטר אגו שלא חייב דין וחשבון לאף אחד וכך כולנו מרוצים.

 אני יכולה לספר לכם שדרך הטוויטר בעברית קיבלתי הרבה פרוייקטים, גם בזכות סגנון הכתיבה וגם כי אנשים שמחפשים מוצר מסויים מבקשים מ"מח כוורת", לרטווט וכך נחשפים להמון הצעות עבודה ומוצרים אחרים.

אני גם יכולה לספר לכם שגיליתי שם המון מוזיקה טובה כי אנשים חולקים ביחד המון סרטונים ואם אתה אוהב את הטעם של מישהו במוזיקה ופתאום הוא מעלה גם סרטון מהופעה שלו אז שוב יש חשיפה וקהל חדש ומה שאני אוהבת  – אני מרטווטת, וכך עושים הרוב.

 אם ננסה למצוא  דוגמא לאיך התהליך הזה יכול להתפתח, בואו נניח ואתם עומדים לפתוח מסעדה.

נרשמתם, התחלתם לעקוב אחרי כמה אנשים ואתם בינתיים בחיים האמיתיים, בשיפוצים של הנכס.

אתם יכולים לשאול את מח כוורת איפה אפשר למצוא פרקט זול ואז ללכת לחנויות ולצלם את הדוגמאות ולהעלות אותן לטוויטר, לשאול מה מוצא חן בעיני העוקבים שלכם – אתם לא תאמינו כמה דעות יהיו, פשוט תזכרו להודות ולהתנצל בפני אלה שלא בחרתם בטעם שלהם.

 משם אתם יכולים להמשיך את הסיפור שלכם ולחלוק את בחירת התפריט, להעלות תמונות של השיפוץ, כמו בנייה של סיפור מתח, לא לשכוח להתייעץ, להיות אנושיים ולחלוק גם את ההתרגשויות והחרדות.

ביום של הפתיחה יהיה לכם טוויטאפ, (מפגש של אנשי טוויטר),  מטורף – מובטח!

 בקיצור, אתם יכולים להעלות שם תמונות של מוצרים שלכם, לינקים לדברים שאתם אוהבים, ליצור קשר ישיר עם הלקוחות שלכם, בלבד שתהיו שם כאדם שחושף משהו מעצמו, משתף, עוזר ונעים.

זה לא יקרה בן לילה, זה דורש עבודה וסבלנות אבל מילת המפתח מיום שהמדיה החברתית התדפקה על דלתנו, היא שקיפות.

אנחנו לא יכולים להסתיר את מאחורי הקלעים של העסק שלנו יותר, אנחנו מחוייבים לתת דין וחשבון ללקוחות שלנו ואנחנו מחוייבים להיות יותר נגישים אליהם.

זאת המטרה של שרות לקוחות ובמקום שבו נמצאים הלקוחות שלכם, אתם צריכים לתת שרות.

 אתם יכולים להתחיל להכנס לטוויטר ולנסות להבין מה קורה שם – בפוסט הבא יהיה מילון לכל המילים המוזרות הללו…

תהנו 🙂

מה זה הטוויטר הזה?! חלק שני, והפעם על טוויטר באנגלית

טוויטר נועד לכתיבה בלועזית ולכן כל הכלים שעובדים שם יפעלו רק בשפה הזו.

הכלי המשמעותי ביותר הוא ההאשטאג, מה שאנחנו קוראים לו בעברית "סולמית" – #

ברגע שבציוץ נכתבת מילה ולפניה יש סולמית, היא משנה את צבעה לכחול, (אחרי השליחה ולא בזמן הכתיבה), והופכת למושג שנכנס לחיפוש.

כלומר, ברגע שתרצו לחפש מושג מסויים, תכניסו אותו עם הסולמית לתיבת החיפוש ותקבלו מיד את כל הציוצים שנכתבו עם המילה הזו בזמן האחרון, עד לדקה.

יש כאן שני יתרונות: האחד, תוכלו ישר למצוא את האינפורמציה לגבי כל נושא שאתם מחפשים והיתרון השני, ברגע שאתם תכניסו האשטאג לציוצים שלכם, יוכלו למצוא אתכם.

דוגמא ישראלית שכולנו מכירים היא המהפכה החברתית. מובילי התנועה בחרו בהאשטאג J14# וכך, בכל פעם שמישהו רוצה להתעדכן בארועים, הפגנות, מפגשים וכיו"ב, הוא מכניס את המושג לתיבת החיפוש ויכול להתעדכן בכל דבר שנאמר בנושא.

ומהצד השני, כל מי שרוצה שאנשים יעקבו אחרי מה שיש לו לומר בנושא, מכניס את המושג לציוצים שלו וכך הוא מקבל חשיפה מיידית מאחר ומדובר בנושא מאד "חם".

 איך זה בא לידי ביטוי בעסקים?

 נניח ואתם מחפשים חומר בנושא כלשהו, ספקים שונים, מוצר נדיר כלשהו, כל העולה על רוחכם – תתחילו לחפש מילים הקשורות בנושא, באנגלית כמובן, ותוכלו ישר למצוא את כל מי שכרגע מדבר על הנושא הזה. גם אם לא הגעתם לספק שחיפשתם, תוכלו ליצור קשר עם האדם שכתב את זה ואולי הוא יפנה אתכם.

 נניח ואתם רוצים לספק מוצר כלשהו ללקוחות פוטנציאליים בחו"ל, תתחילו להשתמש במילים שנראות לכן רלוונטיות לחיפושים בציוצים שלכם וכך תחשפו את עצמכם יותר.

ככל שתשתמשו במילים יותר ממוקדות נושא למשל, במקום MUSIC# תכתבו #JAZZMUSIC, כך תגדילו את הסיכוי למצוא ולהמצא על ידי האנשים המתאימים.

אופציה נוספת היא הדרך להשתייך לתחום מקצועי מסויים על ידי שימוש בהאשטאג, ליצור קשר עם אנשים שעוסקים בתחום הזה ולהכנס לקהילה מסויימת ולהתחיל לעבוד בתוכה.

נניח ואתם בשלנים, יש לכם עסק בתחום ואתם גם כותבים על אוכל בבלוג שלכם.

תוכלו להכניס את המושג FOODBLOG# לציוצים שלכם וכך כל מי שמחפש מתכונים או בשלנים אחרים יוכל למצוא אתכם, תוכלו לקבל רעיונות וקשרים מחו"ל, תוכלו ליצור קשרים עם בלוגרים אחרים בארץ ואולי תהפכו למובילי דעה ואנשים גם יתחילו לכתוב עליכם מחוץ לטוויטר וכמובן גם להפוך ללקוחות שלכם.

הכל כמובן תלוי בסוג העסק שלכם, עסקים קטנים פחות עובדים עם חו"ל אבל אם יש להם שאיפות שכאלה, בייחוד לאמנים, יוצרים, מוזיקאים שמחפשים חשיפה ומקורות מידע, זה המקום.

אתן לכם דוגמא קטנה לדברים שקרו ויכולים לקרות: מוזיקאי קנדי אנונימי השמיע קטע שהוא כתב בטוויטר – שמע אותו מוזיקאי מאד מפורסם בשם DRAKE, והיום הבחור ההוא חתום על חוזה הקלטות עם אחת החברות הכי גדולות בארה"ב.

זה היופי בטוויטר, הכל יכול לקרות.

אני למשל משתמשת בטוויטר באנגלית ככלי עבודה שחושף אותי להמון חומרים.

התחומים שאני מתעסקת בהם הם לייף סטייל וכך אני מחפשת כל מה שקשור לזה – אני מרכיבה לי רשימות, (LISTS), לפי נושאים שמעניינים אותי, מוזיקה, אופנה, עיצוב, אוכל וכיו"ב ושם אני עוקבת אחרי אנשים שהדברים שהם עוסקים בהם מעניינים אותי.

לדוגמא, אפשר להחשף לאיזו מעצבת אופנה מתחילה שיש לה חנות קטנה באמסטרדם ויש לה בגדים מדהימים ואפשר להחמיא לה ואז היא מעדכנת בכל פעם שיש לה קולקציה חדשה וכשאני כותבת לאחד הלקוחות שלי חומרים על אמסטרדם, אני יכולה לתת כטיפ את הכתובת שלה.

מתחיל קצת להתבהר העניין?

 אני נמנעת כרגע מלהסביר איך חברות גדולות משתמשות בטוויטר או אנשים מפורסמים, כי הם מקבלים הרבה מאד עוקבים מתוקף שמם וללא הרבה מאמץ וזה לא כל כך רלוונטי לנו, האנונימיים, הפרילאנסים ובעלי העסקים הקטנים.

מה שכן חשוב לומר, שגם אצל "הגדולים", ההבדלים בין המספרים של העוקבים נובעים מכמות ההשקעה שלהם בחשבון הטוויטר ומערכות היחסים עם העוקבים שלהם.

במקרים הללו, יש לאנשים האלה אדם שמתפעל את חשבון הטוויטר במשרה מלאה אם מדובר באישיות מפורסמת, וכשמדובר בחברה גדולה, יש שרות לקוחות שיושב ועונה כמו בטלפנייה, רק במחשב.

אבל אם נחזור לעניננו, איך אדם פשוט ואנונימי יכול לגרום לאנשים לעקוב אחריו ואיך אפשר לדעת אחרי מי לעקוב חוץ משימוש בהאשטאג?

בהתחלה כדאי פשוט להתחיל לעקוב אחרי כמה שיותר אנשים, עם הזמן תדעו מי מעניין אתכם ומי לא ותוכלו לבטל את זה שכבר לא מעניין, מה שנקרא UNFOLLOW.

אם מצאתם אדם אחד שנראה לכם מעניין, הסתכלו ברשימת העוקבים והנעקבים שלו ותתחילו לעקוב אחרי מי שנראה לכם מעניין.

כשסיימתם את זה, תתחילו לעבור על כל נעקב חדש שלכם ועל הרשימות שלו וכך שוב ושוב.

זה לוקח הרבה זמן וכאב ראש אבל זאת רק ההתחלה וצריך להשקיע כדי שזה יעבוד.

בשלב הראשון יתחילו לעקוב אחריכם כמה אנשים מתוך נימוס או מתוך סקרנות.

יהיה מאד נחמד מצידכם לומר להם כמה מילים ולנסות לפתוח בשיחה.

יהיו כאלה שלא יענו, לא להעלב, הרבה פעמים מדובר באנשים שמפיצים ציוצים בו זמנית להמון מקומות דרך תוכנה אחת והם בכלל לא טורחים לקרוא את מה שכותבים להם.

בכלל כדאי לא להעלב בטוויטר, זכות הבחירה היא לכל הכוונים, יש חסרונות ויש יתרונות, חשוב בעיקר להנות.

 השלב השני הוא שלב ההאזנה שלכם, פשוט להקשיב לשיחות של אלה שאתם עוקבים אחריהם, לבדוק אם הם בכלל מעניינים אתכם. אם לא, תבטלו את המעקב.

אם כן, נסו להשתתף בשיחה ואולי תרוויחו עוקבים חדשים.

כללי המשחק בטוויטר הם כאלה: כשמישהו אומר משהו שמצא חן בעיניך, אתה לוחץ על FAVORITE שזה סוג של מקבילה של הLIKE בפייסבוק. זה גם מצויין כשאין לך מה לומר ואתה לא רוצה לפגוע באיש השיחה וזה בייחוד כלי מצויין למשוך תשומת לב. כי אנשים מאד אוהבים שמחמיאים להם ואם מישהו זר החמיא להם, הם ילכו ויבדקו מי זה ואולי גם יעקבו בחזרה.

כשמישהו אמר משהו שממש ממש מצא חן בעינינו, מסוג הדברים שבא לנו לומר "אתה חייב לשמוע מה זאתי אמרה"  – אנחנו נעשה RETWEET, כלומר ציוץ מחדש של מישהו אחר, סוג של ציטוט.

הRETWEET, נחשב למחמאה הכי גדולה שאפשר לתת לאדם בטוויטר וזה ללא ספק יכול להביא לכם עוד עוקבים – אבל לא כדאי להגזים כי אף אחד לא אוהב חנפנים ואם מה שנאמר לא היה באמת כזה משמעותי…עשיתם פאדיחות בעיקר.

בקיצור, להיות מנומסים ותקשורתיים, להשקיע, ולאט לאט יהיו לכם יותר עוקבים, אם זאת המטרה שלכם או יותר נעקבים שמביאים לכם תכנים משובחים, אם זו המטרה שלכם.

אני אעצור כאן את נושא טוויטר באנגלית כי הוא באמת מאד מוגבל לעסקים קטנים, לעומת זאת יש פוטנציאל אדיר שלא ממומש בעברית ועליו אני ארחיב בפוסט הבא.

talironi10@

מה זה הטוויטר הזה?!

אני יודעת, חשבתם שאני אתחיל עם פייסבוק, כי כולם שם וטוויטר "בכלל לא תפס בארץ", כמו שהרבה אנשים אוהבים לומר – זהו שלא.

העובדה שהרבה אנשים בארץ בוחרים לפסול את הכלי הנהדר הזה, היא רק לרעתם וכשזה יקרה, (וזה יקרה), כדאי מאד שתדעו מה לעשות ואיך לעשות, (ובעיקר כבר תשחו בחומר ותשאירו את כולם מאחור…).

 אני בוחרת להתחיל דווקא כאן, כי טוויטר הוא הכלי שמיישם יותר מהכל את עניין הנימוסים וההליכות שדיברתי עליהם בפוסט הקודם.

הוא לא מצריך שום ידע טכנולוגי מתוחכם.

הוא מצריך אך ורק את האישיות ואת הזמן שלכם.

(אני גם מאמינה שברגע שמתרגלים לטוויטר, הרבה יותר קל לתפעל את הפייסבוק לטובתכם).

 האנשים הללו שמחפשים פתרון קל ומשלחים ציוצים/סטטוסים לאוויר העולם ולא מייצרים המשכיות, דיון ומערכות יחסים – לא יצליחו להשתלב שם ולגרום לכלי הזה לעבוד בשבילם, אבל המספרים מוכיחים שהעתיד שייך לטוויטר וליחסי האנוש – אז בואו נצלול לעומק.

 אני אחלק את הנושא לשניים: טוויטר באנגלית וטוויטר בעברית, משום שמדובר בשני עולמות מאד שונים שמצריכים כרגע כלים שונים. אני אומרת כרגע משום שאני מאמינה שהמספרים ישתנו בישראל ולכשזה יקרה, כנראה שטוויטר ישדרגו את הפלטפורמה על מנת שתתאים גם לעברית אבל נכון להיום יש הבדלים שונים ומיד אבהיר.

(דרך אגב, לא להבהל, אני מבטיחה גם לכתוב פוסט עם הפרטים הטכניים, שם תוכלו לראות איך לפתוח ולתפעל חשבון אבל לפני הכל, כדאי לדעת במה מדובר).

 אז מה זה הטוויטר הזה?

מדובר ברשת חברתית שבה לא צריך להיות חבר של אף אחד ולאשר אף אחד, (אלא אם אתם בוחרים לנעול את היוזר שלכם, נחזור לזה יותר מאוחר), אתם עוקבים אחרי אנשים שמענינים אתכם, אתם לא חייבים בכלל לדבר איתם אם לא בא לכם וכשאתם מעניינים אנשים אחרים, הם עוקבים אחריכם.

אם בחרתם לדבר עם מישהו זה פתוח לעיני כל ואחרים יכולים להצטרף לשיחה שלכם ולהפך, אם נקלעתם לשיחה מעניינת אתם יכולים להצטרף.

היה ואתם רוצים לשוחח עם מישהו באופן פרטי, יש הודעות פרטיות אבל אתם יכולים לשלוח אותם רק לאנשים שעוקבים אחריכם.

נשמע קצת משעמם, נכון?

 אז תדמיינו שנכנסתם למסיבה שבשום מצב אחר לא הייתם יכולים להיות מוזמנים אליה ואתם יכולים להצטרף לשיחה, לדבר, לשאול שאלות וגם לענות לדברים שלא מוצאים חן בעינכם שנאמרים על ידי זמרים מפורסמים, שחקנים, עיתונאים, חברי כנסת, דוגמניות ושאר מיני סלבס?

כבר נשמע יותר טוב – נכון?

ומה אם יש שם עוד המון אנשים מעניינים וחכמים שאתם יכולים להכיר, שבכל מצב אחר לא הייתם ניגשים ואומרים – היי, אני רוצה לשמוע מה יש לך לומר?!

ומה אם כל הלקוחות הפוטנציאליים שלכם שם והם לא קוראים עיתון ורואים פרסומות או שומעים ברדיו או מחפשים דפים בפייסבוק אבל אתם יכולים ליצור איתם קשר ישיר גם בלי כל זה?

ומה אם כל האינפורמציה שאתם מחפשים מתעדכנת כל הזמן ואתם יכולים לקבל את כל הדברים בזמן שהם קורים, להגדיר מחדש את הנושא של "היד על הדופק" ולא לחכות לרובוטים של מנועי החיפוש שיאתרו לכם אותם כמה שבועות אחרי שהם עלו לאוויר?

 תודו שכבר נתתי לכם כמה אופציות מאד אטרקטיביות…וזה העולם של טוויטר, הזמינות של הידע, הזמינות של האנשים, המיידיות ויכולת הנגיעה המיידית, במעקב וב-140 תווים.

 מקווה שעשיתי לכם קצת חשק לשקוע בעולם הזה,  הרבה המשך ופירוט בפוסטים הבאים.

מי מפחד מטכנולוגיה? | נימוסים והליכות

מכירים את זה שכולם סביבכם מדברים "טכנולוגית" ואתם לא מבינים כלום?

שאין לכם סמארטפון כי אתם מתים מפחד ממנו והפייסבוק הזה – בכלל מה עושים שם? ואתם מרגישים שאתם הומניים בעולם טכנולוגי ולא ברור לכם בכלל מה לא בסדר בגוד-אולד-פשן יחסי אנוש, קסם אישי ודיבור אמיתי ונוגע?

אז אתם במקום הנכון!

אם אנשים מגיעים לעסק שלכם ונהנים לדבר איתכם, אם אנשים מגיעים להופעה שלכם ונהנים מכל רגע, מהנוכחות הבימתית הכובשת שלכם – יש לכם את כל מה שצריך כדי להצליח בעולם הטכנולוגי.

לא רק זה, יש לכם יתרון עצום ונכס גדול שאין לרוב האנשים ששוחים בעולם הטכנולוגי והם מחפשים בנרות אנשים כמוכם.

אני עדיין לא רוצה להלחיץ עם מושגים מהעולם הזה אבל רק דבר אחד קטן ומאד מאד חשוב.

בעולם של רשתות חברתיות ודפי אוהדים, אפליקציות שעולות הון עתק, פרסומות שעולות כסף ולייקים שכבר אפשר לקנות בכסף – הגיעו למסקנה שמעבר לכניסה ראשונית למתחם וירטואלי כלשהו – הלקוחות הללו לא באמת קונים את הסחורה וחוזרים לשימוש נוסף.

מילת המפתח בעתיד  של הרשת היא – ENGAGEMENT

הכוונה היא ליכולת ליצור מעורבות בכלים שלכם – אנשים שיהיה להם כיף במתחם שלכם, הם ירגישו צורך לחזור, להגיב, להשתתף, לחלוק וכמובן לרכוש את המוצר שלכם.

ואת היכולת הזו, מאד לא קל להשיג כי גימיקים הם דבר חולף שאנשים מאבדים בו עניין וכאן, דווקא אלה שמעדיפים לחייך, להסתכל בעיניים, לנהל שיחה מלב אל לב, הם בעלי הכח.

רק צריך להבין שלא צריך שום ידע טכנולוגי, אלא באישיות שלכם, להפסיק לפחד ולהתחיל לפעול.

אז בואו נתחיל בדבר הכי פשוט בעולם – נימוסים והליכות!

(מתנצלת מראש אם הצדדים הפולניים שלי יציצו קצת יותר מדי בדקות הקרובות…).

דרך אגב, אני אתן כרגע דוגמאות מפייסבוק, אבל אנחנו נדון בהמשך בשאר הכלים שיש לרשותכם ואני רוצה לנצל את ההזדמנות לומר לכם, שאם אתם לא מתחברים, ואני מדברת במובן הרגשי, לפייסבוק – זה לא בהכרח אומר שמשהו לא בסדר אצלכם, יכול להיות שיש רשת חברתית או כלי אחר שיתאימו לכם הרבה יותר וילחיצו אתכם הרבה פחות ואני אספר על כולם בהמשך.

אבל כרגע, מאחר ומדובר ברשת הכי נפוצה, אני אתן דוגמאות משם.

כשאתם פוגשים חבר ומספרים לו משהו, הוא מסובב לכם את הגב והולך?

רוב הסיכויים שהוא לא יישאר חבר שלכם יותר, זאת גסות רוח ואף אחד לא אוהב שמתנהגים אליו בצורה כזו.

ואם מישהו יבוא וייספר לכם משהו, אתם תסובבו לו את הגב ותתעלמו? אין מ-צ-ב! נכון?

אז למה בפייסבוק אנחנו מרשים לעצמנו להתנהג ככה?

אם חבר פירסם סטטוס, לפחות תעשו לייק, אם הוא ממש חשוב לכם, תגיבו!

נימוס אלמנטרי אנשים! ויחס, כידוע גורר יחס – ככל שתגיבו לאנשים, הם יגיבו אליכם.

אמנים יקרים,

כשאני באה אליכם אחרי הופעה ואומרת תודה ושמאד נהנתי, אתם שמחים – נכון?

אתם לא מסובבים לי את הגב והולכים.

אז למה כשמעריצים כותבים לכם על הקיר את אותם הדברים אתם לא מגיבים?

חשוב לזכור, יש קצת אנשים כמוני שיודעים שאתם בכלל לא נכנסים לפייסבוק ולא רואים את הדברים והראש שלכם כולו במקומות אחרים אבל רוב האנשים – בייחוד אם קהל היעד שלכם יחסית צעיר – לא מבינים שאתם לא מבינים! מבחינתם העלבתם אותם, הפנתם להם את הגב, זלזלתם בלקוחות/מעריצים והם לא יבואו שוב לחנות/גלריה/הופעה ובטח ובטח שלא ירכשו מוצרים שלכם. הדור הצעיר יותר חי ברשת, שוחה בה כמו דג ולא נתפס מבחינתו שזה לא אותו הדבר אצל כולם ולכן, המינימום של המינימום – הוא להיות מנומס כלפיהם.

ואפילו אני, שמודעת למצב, חושבת פעמיים אם ללכת להופעה של אדם שלא טורח לעדכן בדף שלו שינוי שעה או תאריך של הופעה והרבה פעמים זה מוציא קצת את החשק, גם כשמתגברים על האגו הנעלב.

והלהפך הוא, שכשאתה מרגיש שהאדם מולך משקיע יותר, אתה דווקא תבוא, כי מגיע לו.

כי אלה רגשות אנושיים טבעיים לחלוטין.

אם יצא לכם פעם להשתמש באחד מאתרי השידוכים ברשת וברחתם משם כל עוד נפשכם בכם בגלל הגישה המחרידה, השפה הבוטה של נשים וגברים כאחד וכל מה שיכולתם לחשוב עליו הוא שאם הייתם נפגשים פנים אל פנים, האדם הזה לא היה מעז לדבר אליכם כך – אתם מבינים עד כמה האנושיות חסרה ברשת ועד כמה חשוב שתחזירו אותה לשם.

אז מה שאני אומרת הוא בעצם, שתחילת המסע הזה, היא להבין שאתם צריכים להתנהג ברשת בדיוק כפי שאתם מתנהגים במציאות.

כצעד ראשון – יש לכם שלושה כפתורים:

LIKE – שהוא שווה ערך לחיוך מהנהן וסימפטי אם אין לכם מה להגיד.

COMMENT – תגובה טבעית בדו שיח, כשמישהו אומר משהו ואתם לא שומרים בבטן אלא מפתחים שיחה.

SHARE – כששמעתם משהו והייתם חייבים ישר להרים טלפון לחבר'ה ולספר, חלקתם אותו עם כל מי שרק פגשתם.

פשוט כל כך! ואתם חשבתם שאני הולכת לסבך לכם את החיים…

ואם אתם חושבים שאני "מסבנת" אתכם, הנה שתי דוגמאות לאנשים שעושים את זה בפועל:

לפני שנה בערך, קיבלתי הצעת חברות מ"בוטיק ג'ודי".

בדרך כלל אנשים מתחמנים אותך וכשאתה מציץ בפרופיל שלהם הכל נעול ורק אם תאשר חברות תוכל לדעת מי הם באמת.

במקרה שלי זה מרגיז אותי וגורם לי לעשות דווקא וכך הם מאבדים אותי.

במקרה של "בוטיק ג'ודי" הפרופיל היה פתוח ויכולתי לראות במי ובמה מדובר ולהפתעתי גיליתי שמדובר בבוטיק שעברתי לידו המון פעמים אבל אף פעם לא נכנסתי והנה, תמונות של כל הבגדים מפורסמות להן ותשמעו, זה בדיוק הטעם שלי ובגדים שאני מחפשת בדרך כלל ולא מוצאת – ברור שאישרתי חברות!

ואין להם דף אוהדים ואין להם אתר ואפליקציות, יש רק את שמוליק וג'ודי, שני אנשים מאד נחמדים שכיף להיות אצלם בחנות ומתנהלים בדיוק אותו הדבר בפייסבוק ואני הפכתי ללקוחה קבועה וכך גם עוד נשים רבות.

אחד הדברים הנחמדים שהם עושים זה לתת ללקוחות לדגמן את הבגדים וכך אפשר לראות איך זה נראה על נשים "אמיתיות" ולא על דוגמניות אבל במקביל, הם מעלים הרבה תמונות של סלבריטי שלובשות את הבגדים שלהם – יש כאן איזון בין תכנים נגישים לפנטזיה וזאת חוכמה הכי בסיסית מצד אחד אבל הכי לא פשוטה לייצר מצד שני.

ואם בחרתי לכתוב עליהם, זה כבר סימן שהם עושים משהו טוב!

https://www.facebook.com/profile.php?id=100001562470939

דוגמא נוספת הוא עידן קופרברג.

אם טרם הבנתם, אני מכורה למוזיקה, אבל ג'אנקי של ממש, מאזינה כל הזמן, מחפשת תמיד מוזיקה חדשה, כותבת על מוזיקה, אפילו מדג'ה פה ושם, (אבל זה בשושו, ככה ביננו).

אני יכולה שעות לשבת ביו טיוב ולחפש מוזיקה ועכשיו יש עוד המון המון מקומות אחרים למוזיקה וזה לוקח שעות על גבי שעות על גבי שעות…

ואז יום אחד הסתכלתי על רשימת ההרכבים שהופיעו בפסטיבל הג'אז באילת ומצאתי את עידן קיי ולהקתו. הייתי מסוקרנת כמובן, כי הרכב של 13 מוזיקאים זה לא כל כך נפוץ בארץ וחיפשתי אותו ביו טיוב ונגנבתי מהמוזיקה.

אז הצעתי לעידן חברות בפייסבוק, כמו שאני עושה עם הרבה מוזיקאים כי ככה אני יכולה להיות מעודכנת לגבי הופעות וסינגלים חדשים ברגע שהם יוצאים.

וגיליתי שני דברים מאד מעניינים שלא מצאתי אצל מוזיקאים אחרים ולכן אני הרבה יותר "בצד שלו" כשזה מגיע לנוכחות ברשת ולנוכחות בהופעות שלהם.

דבר ראשון, עידן בחור נחמד ולא מתנשא, אין לו פוזת "אני-מגניב_מדי_בשביל_לדבר_איתך" ועדיין הוא הכי קול בעולם.

בכל פעם ששאלתי שאלה ועליתי מולו בצ'ט, לא רק לגבי הופעות שלו אלא לגבי איפה למצוא מוזיקה של אמנים מסויימים, סגנונות שחיפשתי ולא ידעתי איך קוראים להם – הוא תמיד ענה וסיפק אינפורמציה.

דבר שני, עידן מעלה בעצמו המון מוזיקה שרובנו לא מכירים ואפשר למצוא אצלו המון חומרים חדשים שקשה למצוא אם לא מכירים בדיוק.

בעצם, הוא חסך לי המון זמן בחיפושים אחר מוזיקה חדשה והפך בעצמו למקור אינפורמציה מרוכז, כך שאני לא חייבת לבלות כל כך הרבה שעות באתרי מוזיקה ואני מבלה במתחם שלו יותר מבאחרים – מה שחושף אותי למוזיקה של אחרים וגם לשלו וכך כולנו מרוויחים מזה:

אני הפכתי לsuper fan (זה מושג שעוד נדון בו בהרחבה בהמשך, אבל רק שתדעו, זאת למעשה השאיפה שכל לקוח שלכם יהפוך להיות), ואני עושה SHARE על כל הופעה של עידן ואינפורמציה שבעיני חשוב לחלוק, כלומר חושפת את ה"מוצר" שלו לאנשים נוספים ובתמורה אני מקבלת הרבה מוזיקה.

https://www.facebook.com/profile.php?id=667548738

https://www.facebook.com/pages/Idan-K-The-Movement-Of-Rhythm/116613551724288

אתם מוזמנים לתרגל נימוסים והליכות ברשת ולספר לי איך זה עובד לכם ואם בא לכם גם להמליץ על מישהו, כנסו לדף שלי בפייסבוק וספרו!

שבוע נפלא!